ממפיס מצריים • עבודות ארכיטקטוריות

בניה חופשית אזוטרית- בין סקילה וכריבדיס

מאת האח ארטם פ.

תרגם דויד עמנואל


השלב החשוב ביותר בדרכו הרוחנית של החניך הוא התפארת, “הלב” של האדם האלוהי. בשלב התפארת האדם מכיר את עצמו ויעודו בעולם.  על מנת להגיע לשלב התפארת עלינו להתרומם ולעבור באמצע הדרך בין הספרות האלוהיות- הוד ונצח.

בקבלה המערבית, ספרת הוד מזוהה עם כוכב הלכת מרקורי ונחשב לממלכת ההגיון והתבונה, ואילו ספרת הנצח מזוהה עם כוכב הלכת נוגה וממלכת הרגשות.

הקליפות, הספרות המנוגדות והשליליות של ספרות אלו, עלולות להוות מכשול בלתי עבור לעבודה הגדולה.

זו הסיבה שאליסטר קראולי כינה את התודעה והרגשות לאויביו של החניך.

תפארת היא מקום תחייתו של המאסור חירם.  קליפת תפארת נמצאת בעולם התחתון ונקראת גם “עיסת חימר” (Clay goo) או “בור ההרס” (Pit of Destruction).  לפיכך, זהו קברו של חירם. 

העולמות התחתונים של קליפות הוד ונצח נקראות “צל המוות” ו “שער המוות” והן קודמות לקברו של חירם.  במקבילות האפלות של ספרות הוד, נצח ותפארת, ניתן לראות את השוליות המרושעות שרצחו את חירם.

העובר דרך, למרות המוסריות ומידותיו הטובות, פגיע בפרט להשפעות השליליות של נפשו ורגשיותיו כאשר מגיע לבצע את תפקידיו ומשימותיו הקשורות לתארו.

שם קליפת ההוד הינו סמאל (Samael); “רעל האלוהים”.  מדוע הקליפה הכי חשובה בהיררכיה אינה נקראת על שם מלך השדים?  העובדה היא שהמח האנושי מנכס לעצמו את תפקידיו של המאסטר- וזהו השקר העיקרי.  תורת הנסתר המערבית מדגישה את הקשר של הקליפה הזו לשקרים, הודות לאטימולוגיה השרירותית של השם “סמואל”.  הפרשנות של השם הזה כ”שקרנים”, “שקרים” או “מאשים שווא” שגויה כמובן, אך יחד עם זאת מעבירה היטב את המהות.  הארכידמון של קליפה זו הוא אדרמלך, האל האשורי, אחת מצורותיו של הבעל.  מנהיג זה מתואר עם זנב טווס מפואר- סמל למשחקי הנפש המסתירים את האמת.  הרוחות המאכלסות את עולמו של סמאל משולות בדרך כלל לכלבים.  “האורקלים הכלדיים” מזהירים: “שדים עם פרצופי כלבים יגיחו ממעמקי השאול,  הם לא מראים סימנים אמיתיים למבט של בן תמותה.”.  הכלב מלווה את הרמס-מרקורי, כך שחיה זו מזוהה בקלות עם ספרת ההוד.  במספר מיתוסים, הכלב פועל כתעתוע, כלומר מרקורי, שהוא גם שומר הסף.   לסמליות של הכלב יש גם חיסרון- הוא “טמא”, “גנב”.  כלבי השדים מייסרים לנצח את המחשבות, ומוכרות היטב למי שאי פעם סבל מאינסומניה.  הם מרגיזים וגורמים למטרד ומכאן שם נוסף לקליפה- רגזיאל, “האדון הרגיז”.  חשיבה כלבית הנה חשיבה סטריאוטיפית, פחדנית ועוינת לכל דבר חדש.  כלבים מצטופפים בלהקות ורודפים אחרי זרים, אך יחד עם זאת הם מסורים לאדוניהם- מושגים מיושנים.  נביחותיהם אינם מאפשרות לשמוע את קולו של המלאך המהדהד מספרות גבוהות יותר.  כאשר אנו מתמודדים עם תעלומה, מוחנו נוטה לגחך עליה, וזו הסיבה שהשדים של סמאל מיוצגים באופן מסורתי כמחייכים.  נראה שהם “יודעים טוב יותר” מה באמת שם. 

קליפת הנצח נקראת “ערבזרק”, “עורב זורק”.  שמות נוספים הם גם “עורבי הפיזור” ו “עורבי המוות”.  בניגוד לעורב, הציפור של נוגה- היונה, סמל האהבה והשלום, כמו בסיפור נח.  קורדוברו מסביר את שם הקליפה בכך שעורב אכזר זורק את הגוזלים מהקן.  תמונת הקליפה היא להקת עורבים עם ראשי שדים, הבורחת ממעמקי הר הגעש ומכסה את השמיים.  לפי אליפאס לוי- רוחות נצח- אלוהים הן המייצגות את האל, האחראי להתקדמות ולחיים ומקושרות לרגשות.  מתנגדים להם עורבי המוות תחת שליטתו של הבעל.  אם נצח הוא אהבה בהתאם לרצון, אז ערבזרק הוא פיזור אנרגיות, בזבוז כוחות האל.  באופן כללי, הקליפה מבטא את הצד האפל של ארוס (Eros).  העורבים השדים השוכנים בו הם יצרים הרסניים הנופלים על האדם.  שם נוסף לקליפה נקרא תומיאל, מתייחס לחילול האלוהים.  אנו יכולים לחשוב על הארפיות, שדי סערה הגונבים ילדים ונשמות. חצי אישה-חצי ציפורים הללו גנבו וחיללו את מזונו של המלך פינאוס, והפיצו מסביב צחנה נוראית.  הם נחשבו כאלגוריה להטארה.  ידועה שנאתם של יצורים דמוניים שונים כלפי ילדים.  לילית ונעמה, השולטות בקליפות מלכות ויסוד, הורגות ילדים או מבקרות את זרע הזכר.  שליט הבעל, כמו אדרמלך, מקריבים ילדים.  הילד מגלם כאן את התוצאה, הגשמת תוכנית האל, שלפיה על החניך לפעול.  לפי הקבלה היהודית, ברמות נצח והוד נקבעים הכוחות והאמצעים להגשמת תכנית זו.  הסטרא אחרא מבקשת למנוע איסוף זה של אמצעים, לא לאפשר את את הבחירה של האמצעי הנכון מבינהם, כדי שלא יוכל להווצר במלכות התוצר הסופי של הבריאה, ” הילד”, דהיינו בית המקדש.  דמות היקום שהושלם.. באופן דומה, התשוקות האלימות של ערבזרק והקצוות ללא מוצא של סמאל נועדו למנוע מאדם לבנות מקדש כזה בנפשו שלו.  במקום בית המקדש, השדים רוצים לראות את מגדל בבל.  במיתולוגיה הארמנית העתיקה, הבעל הוא הבונה שלה.  לעיתים קרובות, מלכת שבא מזוהה גם עם ערבזרק, שלפי אחת האגדות הוליד את נבוכדנצר, מחריב בית המקדש.  מעניין שיש מקובלים הרואים באשמדאי, שד התאוות והכעס, את אדון קליפת נצח.  וזה די הגיוני- כזכור, שני הקליםות שבהם נתקל החניך לראשונה נשלטות על ידי לילית הבכורה ולילית הצעירה.  מאחוריהם בדרכו לעמוד סמאל, בעלה של לילית הבכורה, ואשמדאי, בעלה של לילית הצעירה או נעמה.  הסיפור על שלמה המלך, שמכניע את אשמדאי ומכריח אותו לבנות את בית המקדש חשוב כאן.  מה שמסמל את קריסת פרויקט התופת האלטרנטיבי- לא בכדי בין נצח להוד משתרע השביל, שעל פיו מוצב הלאסו של המגדל הנטוי.  אם היסוד הבלתי מרוסן של יצרים אפלים מושך למוות רוחני, לשדה הקרב הזרוע בגופות של תקוות, שעליו חוגגים עורבים, אזי הרגשות המשופרים שעברו דרך כור ההיתוך האלכימאי הופכים למכשיר בידיו של המאסטר.

לפיכך, סכנות עורבות לחניך משמאל ומימין.  ישנם שני סיפורים מיתולגיים ידועים שיכולים לשמש כהמחשה טובה לכך.

המשיח מספר לעם את משל הזורע: ” הנה הזורע יצא לזרוע; ובעודו זרע, נפל עוד דבר מה על הדרך, ובאו ציפורים ואכלו אותו; חלקם נפלו על מקומות אבנים שבהם היה מעט אדמה, ועד מהרה קמו, כי האדמה לא הייתה עמוקה. כאשר זרחה השמש הוא קמל, וכיוון שלא היה לו שורש, הוא יבש; חלקם נפלו לקוצים, וקוצים צמחו וחנקו אותו; חלק נפלו על האדמה הטובה והולידו פרי: אחד פי מאה ועוד שישים ועוד שלושים” (Mt. 13:3-8).

ניתן להציע את הפרשנות הבאה.  הציפורים שאכלו את התבואה הן העורבים של קליפת נצח.  האדמה הרדודה והאבנים היא הנוקשות והשטחיות של המח התחתון- קליפת הוד.  רעיונות קמלים כאן וכוחות מתייבשים. גמליאל העקרה, קליפת יסוד, עשוי להיות הקוץ שלא מאפשר לתבואה לנבוט.  הארץ הטובה ופירותיה הם סמל למימוש נכון של הרצון, הגשמת תוכנית מלכות.

סיפור נוסף- ספינתו של אודיסאוס העוברת במיצרים הצרים בין המפלצות סקילה וכריבדיס.  סקילה חיה בסלע מכוסה בעננים כהים. יש לה שישה ראשים כלביים על צוואר ארוך.  כריבדיס היא מערבולת איומה ששואבת הכל לתוך עצמה.  המוות מכריבדיס איים על כולם אז אודיסאוס החליט להשאר קרוב לסקילה, מכוון שששת ראשיה יכולים לתפוס רק שישה אנשי צוות.  לאחר שאיבד את ששת אלה, אודיסאוס הצליח לעבור מקום מסוכן. 

בסקילה עם ששת ראשי הכלבים, אפשר לראות בקלות את סמל קליפת סמאל.  ששת הראשים הטורפים מכוונים למנוע מהמשוטטים הרוחניים להכנס לספירה השישית של עץ החיים- לתפארת, אל יעד המסע.  המיתוס מספר לנו שסקילה הפכה למפלצת לאחר שהורעלה על ידי המכשפה קירקה (תחשבו על “רעל האלוהים”).  היא חיה על סלע הנפש העקר ותוקפת מלמעלה.  הכריבידיס חסר הצורה פירושו “מערבולת התשוקות” השואבת פנימה, לועסת ויורקת את קורבנותיה.  המפלצת הזו מאיימת מלמטה.  מצד אחד, האיום נובע מהראש, מהצד השני, האיום מגיע מה”תחתית הגופנית”.  כפי שכותב קורדוברו, סמאל וערבזרק הם שתי תהומות המבקשות “לכסות” אדם.  עם זאת, הומרוס אומר לנו שהתהום של כריבידיס איומה יותר.  זה מובן, כי ערבזרק הוא קליפה ממדרגה גבוהה יותר.

כמו אודיסאוס הערמומי, כל אחד מאיתנו ייפגש עם המפלצות שלו, ואני מקווה, בעזרתו של הקב”ה, יוכל להביס אותם ולחזור למולדתו הרוחנית.