ממפיס מצריים ממפיס מצריים • העולם של הבנייה האזוטרית

תולדות ההירופניה של מסדר ממפיס מצרים

תרגם: האח דויד עמנואל

“בכל המיסטריות העתיקות, כמו גם בטקסי החניכה, המהות היא התפתחותם של הישויות והגופים השמימיים ופעולת ההפריה של פני האדמה.  הטקסים מתייחסים גם לטיהור הנשמה בדרכים שונות במהלך המעבר שלה בין הספירות הפלנטריות; במעבר זה היא רוכשת גופים טהורים יותר שהיא מתקרבת למקור האור.  ההירופנטים מסייעים לנשמתו של המתמודד לרכוש תכונות מתאימות לכל כוכב לכת על ידי מעבר דרך הספירות הפלנטריות; בהדרגה עוברת הנשמה לקטגוריה של האור האלוהי.”

זה נכתב על ידי אנני בסנט (Annie Besant) בספרה נצרות אזוטרית.  לדבריה, כל המורים הגדולים עברו טקסי חניכה למסטריות השונות, ורבים מהם היו הירופנטים.

לדברי סרז’ קיילר (Serge Caillier), ” שאלת ההירופניה העולמית הגדולה או ההירופנטים הלאומיים הטרידה תמיד את הבנייה החופשית המצרית מאז מותו של ההירופאנט הגדול הראשון, ז’אק אטיין מרקוני דה נגרה (Jacques Etienne Marconi de Negre) בשנת 1868.

התואר הירופנט הופיע במסדרי הבונים החופשיים במשך זמן רב- החל מימיה היפים של תקופת העוצרות (The Regency Era) בשנים 1717-1723 כאשר ארגון פרה-בונים חופשיים “מסדר האבירים והנימפות של הוורד”  אשר הוקם על ידי מר.ד’שומון (Mr. de Chaumont) בצרפת.  הפגישות נוהלו על ידי שני קצינים ממינים שונים- האחד נשא בתואר ההירופנט והשניה נשאה בתואר הכוהנת הגדולה.

עם זאת, בואו נסתכל על ההיסטוריה של ההירופניה בבנייה החופשית המצרית.

נוסח מצרים נוהל על ידי נשיא גדול נבחר.  תחילה בתפקיד זה נשא לה צ’נג’ר (Le Changer), ולאחר מכן עבר בירושה לשלושת האחים בדארייד (Bedarride) עד שהאחרון מבינהם נפטר.

נוסח ממפיס היה שונה.

בתאריך ה 21 בינואר 1816, גבריאל נרקוני נבחר להירופנט הגדול של המסדר.

ב 7 ביולי 1838, ז’אן אטיין מרקוני דה נגר ירש את תפקיד זה.  נציין כי דה נגר הוא שם משפחתה של אמו.  מרקוני הוסיף אותו לשם משפחתו כדי להתהדר בקידומת האצילית “דה”.

בשנת 1842 פרסם מרקוני את ספרו “המקדש של ממפיס” ( או הרמס).  ההתפתחות המלאה של כל המסטריות המסוניות.  ע”פ הספר,  ההירופנט בגדול מסדיר ומפקח על עבודתם של חמשת קונסולים גבוהים. בשלב זה נוסח ממפיס כלל 92 דרגות.

ב 1856 נסע מרקוני לארצות הברית, שם ב-9 בנובמבר בניו-יורק, הוא מינה את הקונסול הריבוני הכללי בדרגה 94. 

באותה שנה נוסדה באלכסנדריה המועצה העליונה של המסדר, בראשות האח ג’וזף דה בורגארג כמאסטר הגדול. 

ביולי 1862 מרקוני ממנה את הארי סימור להירופנט הלאומי של ארצות הברית, מקים את המקדש הריבוני של ארצות הברית לנוסח ממפיס.

לאחר מותו של ז’אן אטיין מרקוני דה נגר בשנת 1868, מנהיגות המסדר עוברת לחלוטין למועצה העליונה הממוקמת במצרים.  את תפקיד ההירופנט הגדול (מבלי להכנס לתפקיד) ממלא המאסטר הגדול גוזף דה בורזארט, שב 1874 העביר את הסמכות לאחיו סלבטורה זולה.

לפיכך, את תפקיד ההירופנט הגדול היה בידיו של זולה, בונה חופשי איטלקי.  בשנת 1876 הוא מינה את ג’וזפה גריבלדי לתפקיד המאסטר הגדול לשם כבוד לכל החיים.

בספטמבר 1881, לאחר משא ומתן ממושך שכלל את המקדשים הלאומיים והריבונים של ממפיס ומצרים מצרפת, בריטניה, ארצות הברית ורומניה, נוצר הטקס המאוחד של ממפיס ומצרים.  ההירופנט הגדול שלו היה ג’וזפה גריבלדי, שקיבל את התואר ה 97.

ג’וזפה גריבלדי

ביוני 1882, נפטר ג’וזפה גריבלדי.  המקדש במצרים ממנה אותו ליורשו של סלבטורה זולה, כיורשו הישיר של דה בורזארט.  באותו הזמן באיטליה, נבחר ג’אנבטיסטו פסינה (Gianbatisto Pessina), אחד מארכיטקטים האיחוד של ממפיס-מצרים, להירופנט הגדול.

בשנת 1883 התפטר סלבטורה זולה מכל תפקידיו המסוניים ומינה את פרדיננד דלה אודי ליורשו   (Ferdinand della Oddi).

רק לאחר מספר שנים, ב 30 במרץ 1990, הוכר פרדיננד דלה אודי כהירופנט הגדול על ידי המקדשים הסוברנטים של ארצות הברית, אנגליה, אירלנד, רומניה, איטליה, ספרד ומצרים.

במאי 1902 נתפטר דלה אודי מתפקידו עקב גילו המתקדם.  ההירופנט הגדול החדש היה ג’ון יארקר, אחד מהמנסחים של הנוסח המאוחד של ממפיס-מצרים.  עם זאת, בחירתו לא התקבלה על ידי המקדש הלאומי של מצרים, ובשנת 1903 העביר דלה אודי את תואר ההירופנט הגדול לאידריס ביי ראגיב (Idris Bey Raghib).

אידריס ביי ראגיב

אידריס ביי ראגיב היה בנו של ראש ממשלת מצרים איסמאיל פאשה ראגיב (Ismail Pasha Raghib), שופט וחבר פרלמנט מצרי, והמייסד של מפלגת מצרים הצעירה.  עד שנת 1930 אידריס ביי ראגיב ביצע את כל תפקידיו במצרים ובמזרח התיכון, ללא שום תקשורת בינו לבין יתר המקדשים הלאומיים המחזיקים בצ’ארטר של ממפיס-מצרים.

באירופה וארצות הברית המקדשים הסוברנטים הובלו על ידי ג’ון יארקר ועל סמך תוכנית העבודה הכללית שהתווה למסדר.  ספריו של ג’ון יארקר עדיין משמשים כספרים המובילים בנושא של בנייה חופשית אזוטרית.

לאחר מותו של יארקר ב 20 במרץ 1913, המסדר התפצל שוב.  חלק מהבונים החופשיים הכירו בתיאודור ראוס, ההירופאנט הלאומי של גרמניה, כהירופנט הגדול, והחלק האחר הכיר בז’רארד אנקוס (Gerard Encausee)   הידוע בכינוי פאפוס, ושימש כהירופנט הלאומי של צרפת כהירופנט הגדול.

באוגוסט 1914, פרצה מלחמת היולם הראשונה, ומטבע הדברים הכרה הדדית של אחים מצרפת וגרמניה לא הייתה אפשרית.

בינתיים מינה פאפוס את לוסיאן-פרנסואה ז’אן מיין להירופנט הלאומי של ספרד, ובשנת 1916 מת משחפת.

בשנת 1923 נפטר תיאודור ראוס מבלי להשאיר יורש.  במשך זמן רב נותר המסדר ללא הנהגה אחת.  לבסוף, ב 21 בינואר 1929, התקיים בליון אשר בצרפת כינוס של המסדר שהכריז על ז’אן בריקאו כנשיא הגדול.  בריקו לעומת זאת לא קיבל את התואר ולא את הדרגה של ההירופנט הגדול.

בשנת 1933 מונה האח פלטשר להירופנט הריבוני של ארצות הברית, והוענקה לו הדרגה ה 99. לפני כן, הדרגה ה 97 נחשבה לדרגה הגבוהה ביותר, ורק אדם אחד יכול היה להחזיק בה- ההירופנט הגדול.

בשנת 1933, הועידה הלאומית של צ’ארטר ממפיס-מצרים, בחרה באח מארגנטינה, גוא’רינו טרולו (Guerino Troilo) כהירופנט הגדול והעניקה לו את הדרגה ה 98.

גוא’רינו טרולו

בשנת 1934 התקיימה בבריסל הועידה העולמית של ממפיס-מצרים ובה הוחלט לבצע שינוי במבנה הדרגות ולהכיל 100 דרגות.  הדרגה ה 100 שייכת לארכיטקט הגדול של העולם, ההירופנט הכללי הגדול, ומי שיהיה למנהיג הרוחני של המסדר. הדרגה ה 99 נשמרה לבלתי ידועים הגדולים (Great Unknown) ואילו את הדרגה ה 98 קיבל ההירופנט הגדול המכהן.

טרולו דחה את הרעיון של ה “בלתי ידועים הגדולים” הטענה כי במאה ה 20 לא ניתן לשמור משהו בסוד לזמן רב, ושמותיהם של הבלתי ידועים הגדולים יהיו ידועים לכל אחד.  כתוצאה מכך, הדרגה ה 100 הפכה להיות הדרגה ה 99 כתוצאה מהסרת דרגת הבלתי ידועים.  דרגה זו, ה 99, ניתנה לצרפתי ארתור רומבו שהתעסק באזוטריקה ולהירופנט הגדול טרולו   את הדרגה ה 98.

כעבור שנה החזיר רומבו, שהיה ידוע באופיו הקשה, החזיר את התעודה למסדר וויתר על התואר ה 99 שלו.

בפבואר של 1934, גורג’ לגראס (George Lagrese) טען כי קיבל את תואר “ההירופנט הגדול” מירקר.

גורג’ לגראס

בשלב זה במאמר, נעשה סטייה קטנה מהנושא על מנת להסביר את המשמעות של “ההירופנט הגדול” ומה יומד מאחורי המילה “הירופנט” (Hierophany).

לשכות של בונים מעשיים תמיד התקיימו, עוד מימי מצרים העתיקה- ולו רק בגלל שאי אפשר לבנות אפילו בית קטן לבד, קל וחומר מבנה משמעותי ועוצמתי.

הפטרון של הבנאים, כמו כל הגילדות של בעלי המלאכה האחרים, היה האל פ’טה (Ptah), שלפי המיתולוגיה של המצרים הקדמונים, יצר את כל העולם החומרי. “ההירופנט הגדול” ( המילה “הירופנט” מקורה מיוונית) היה שמו של הכהן הגדול פ’טה, אשר ייצג את כל הגילדות בפני האלוהות.

הביטוי “הירופניה” מתייחס להנחיות להתכנסות במדיטציה שעל ההירופנט הגדול מוכרח לייצר על מנת ליצור את האגרגור של המסדר.

טקסטים דומים התקבלו על ידי לושיאן-פרנקו ג’ון-מיין (Lucien-Francois Jeune-Mein) מפאפוס.  ככל הנראה מקורם היה מריטואלים של הארקנה ארקניום (Arcana Arcanorum), אשר הושאלו, בתורם, על ידי אקדמאיות איטלקיות של פילוסופיים טבעיים מנוצרים קבליסטיים כמו פיקה דה מרנדולה (Pica de Mirandolla) ורייכלין (Reichlin). האחרונים גילו גם את אותם הריטואלים בספרות של קבלה מעשית.

במרץ 1936 קונסטנט שבילון (Constant Chevillion) מונה להירופנט הגדול על ידי ועידת מהקדשים של הנוסח, אך מינוי זה לא התקבל על ידי הועידה המזרחית של המקדשים.  כאמור, הכוונה ללשכות בונים חופשיים מצריות ומזרח תיכוניות.

בינתיים הוחלט כי מספר הדרגות המקסימלי בנוסח ממפיס-מצרים יעמוד על 99 דרגות, כאשר האחרונה שמורה ל “הירופנט הגדול הבלתי נראה”.  ההירופנט הגדול של העולם חייב להיות בעל דרגה 96; כמו כן, יש למנות הירופנט גדול בנפרד עבור לשכות מעורבות ( נשים וגברים יחדיו).

צרפת נכבשה על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, ובאותה שנה בתאריך 13 באוגוסט, נחקק חוק לפירוק כל האגודות החשאיות.  כבר מספר ימים אחר כך, ב 19 לאותו החודש, פירק מרשל פטן (Marshal Petain) באמצעות צו מיוחד את המזרח הגדול של צרפת ואת הלישכה הגדולה לצרפת.  הצ’ארטר של ממפיס-מצרים נלקח מאוחר יותר, ב 27 בפבואר 1941, באמצעות צו מיוחד נוסף.  המסדר נרדם. למרות שלפי רוברט אמבליין עדיין נעשו עבודות חשאיות בדירות הפרטיות של חברי המסדר האחוותי.

בשנת 1944, נורה קונסטנט שבילון, לכאורה על ידי המיליציה הפשיסטית השיתופית.  ב 25 במרץ 1944, נלקח קונסטנט הרחק ממכריו על ידי אנשים אשר הזדהו כ”משטרה”.  חבריו המפוחדים אפילו לא שאלו אותם להציג מסמכים או תעודות המעידות על היותם “משטרה”.  באותו הערב התגלתה גופתו של שבילון עם מספר רב של פגיעות ירי בפרברים של העיר ליון.  המשטרה הרשמית ניתקה את עצמה מהפשע הזה בעודה טוענת שאין צו מעצר רשמי או גזר דין.

אח נוסף שתבע את תפקיד ההירופנט הגדול, ראול פרוקטוס ( Raul Fructus), נעצר על ידי הגרמנים ונשלח למחנה הריכוז ברגן-בלזן, שם מת מטיפוס ב 26 בפבואר, 1945.

מפבואר 1945, הנרי-צ’ארלס דופונט (Henri-Charles Dupont) נחשב למחזיק בתנאי של תפקיד ההירופנט הגדול בצרפת.

ב 1956, נבחר ז’אן-הנרי פרוסט-ביראבין להירופנט הגדול בועידה בבריסל.

ז’אן-הנרי פרוסט-ביראבין

לא כולם הכירו בזאת, וב 4 באוקטובר בשנת 1958, נבחר מרסל קלוד כהירופנט הגדול בועידה בליז’.

מרסל קלוד

רוברט אמבלין כתב לג’רארד קלופל בשנת 1990:

“באשר לתואר ההירופנט הגדול של העולם, הייתי הראשון שהסב את תשומת לבכם לאופי הפלונסטי (המוגזם) של ביטוי זה.  ההירופנט הגדול יכול להיות רק גלובלי, ואתה תהפוך לו לחלוטין כאשר אתן לך שתי ארקנות נוספות (כוון שיש שלושה במציאות) בתוספת לזו שכבר לזו שנתתי לך למבטחים במהלך ההשבעה, כלומר האורקל המצרית.

אני מתנצל ששמרתי את הסוד הזה מפניך בזמנו.  האוראקל המצרית מוזכרת במכתב מלגרס (Lagrese) משנת 1945, ואני אעמיד אותו לרשותך.  מקורו ממסדר צלב הוורד של המזרח (Rusicrucian Order of the East) אשר היו קשורים עם לגראס בקהיר לפני מלחמת העולם הראשונה.  זוהי עבודה (טקס) נפשית אלוהית ללא שימוש באביזרים כלשהם”.

ב 6 לפברואר 1998, כתב ג’רארד קלופל במכתב לצי’חנה סילה (Cheikhna Silla) אותו רצה למנות ליורשו:

“אני שמח להתייחס במכתב זה לפני המינוי שלך לתפקיד סגן המאסטר הגדול של העולם.  ההסדרה של הדרגות המקבילות תתבצע ב 14 במרץ בליון.”

קלופל נתן פקודות אלו למקרה של מותו הפתאומי- אך הוא חי עוד 10 שנים נוספות…

“אם אעלם, אז קתרין תיתן לך מעטפה המכילה את ההירופניה הגדולה של הנוסח, הנובעת מקודמינו המפורסמים גורג’ בו דה לגרס ורוברט אמבלין.  מישל קייפר יכולה לתת לך אותם, אבל בכל זאת אני מקווה שב 14 במרץ אני אהיה עדיין בחיים..”

ב 5 במאי 1998, האח סילה מונה למאסטר הגדול העולמי של נוסח ממפיס-מצרים העתיק ( 99 דרגות בשושלת אמבלין).  באותו היום הודיע ג’רארד קלופל על הפסקת כל פעילותיו המסוניות.  זה צויין במכתב מקלופל, אך כל הטקס התקיים ב 20 במאי בביתו הפרטי של קלופל בקוסטלט.

צ’יחנה סילה היה אזרח של חוף השנהב וגם בעל אזרחות צרפתית.  על שום מה האח סילה התפרסם בתחום הבנייה החופשית או מאילו סיבות החליט קלופל להעביר אליו את הנהגת הצ’ארטר, לא ניתן לקבוע.  החלטה זו עוררה תמיהה בקרב רבים מחברי המסדר.

נכון לשנת 2018, האח סילה היה באבידגאן (Abidjan) בחוף השנהב והתרחק לגמרי מהבנייה החופשית ולמד אך ורק סופיזם.

כבר בחמישי למאי 1999, קלופל כותב במכתב לאחד מאחי המסדר בדאגה כי “עבודת הבנייה החופשית מוקפאת, ובהקשר לשבועות שנדרתי, אני נאלץ לחדש את העבודות בתחום המסגרת של הצ’ארטר”.

בשני במרץ בשנת 2000, קלופל כתב מכתב ובו ציין כי הוא נאלץ להחזיר את תפקידו של המאסטר הגדול עקב חוסר בעבודה בצד אחיו סילה.  הוחלט שהמסדר יונהג על ידי שלישיית אחים, שכל אחד מהם יקבל את אחד ממרכיבי ההירופניה הגדולה.

ב 30 בספטמבר 2005, הודיע סילה על מיניו של האח הבלגי ווילי רימייקר לסגן המאסטר הגדול.  אך המינוי הזה לא היה הגיוני וקביל שכן סילה עצמו נשלל מהתואר המאסטר הגדול עוד בשנת 2000.

ב 12 במאי 2006, ווילי רימייקר הכריז על עצמו כהירופנט הגדול של הנוסח.  אך זה לא הוכר על ידי איש, פרט לכמה לשכות בבלגיה ובמדגסקר- כוון שבאותו זמן קלופל היה עדיין בין החיים.

אחת הדמויות החשובות והמשפיעות בהיסטוריה של הנוסח, אשר הכריז פומבית בפעם הראשונה על ההירופניה, היה גורג’ דה לגרס (Georges de Lagrese).  הוא נולד בדיז’ון ב 1882. בשנת 1904 הוא הצטרף למזרח הגדול של צרפת.  הוא היה גם חבר בלשכת הומנידד (Humanidad Lodge), בהובלתם של פאפוס ותדר.

ב 1927, ז’אן ברישו (Jean Bricaud) העניק לו את הדרגה ה 94, ובשנת 1934 הוא מונה לסגן של ההירופנט הגדול וגראנד מאסטר של השלום בדרגה 97.

כפי שכבר ציינו, לשכות מסוניות לא פעלו בזמן הכיבוש הנאצי.  יחד עם זאת, רוברט אמבלין טען שלשכת אלכסנדריה של מצרים, שבה לקח חלק בעבודות גורג’ לגרס, התאספה בדירתו ושם העביר את הדרגות הגבוהות ביותר לאמבלין.

מטבע הדברים, לא נשמרו רישומים של עבודות לשכה זו-  אם הנאצים יגלו אותם, המשמעות היא גזר דין מוות בטוח.

בשנת 1944, לאחר ההתנקשות הבלתי צפויה בשבילון, הפך לגרס באופן אוטומטי להירופנט הגדול של הצ’ארטר.  על פי הצהרתו של אמבלין, לגרס מינה אותו לסגן ההירופנט הגדול.

ב 27 באפריל 1946, נפטר גורג’ לגרס בעיירה אנז’ר, והתואר היה אמור לעבור בירושה לרוברט אמבלין.  אך לא כולם הסכימו עם השתלשלות האירועים הזו.

ב 13 באוגוסט 1946, צ’ארלס-הנרי דופונט, בנוכחותו של פיליפ אנקאוס, מינה את רוברט אמבלין כנציג של הצ’ארטר במקדש של ליון, וכן כיורש של צ’ארטר ממפיס-מצרים בצרפת. הדבר התרחש בביתו של דופונט בקוטאנס אשר בנורמדי בתחתית.

צ’ארלס-הנרי דופונט

מאז 1960 ולמשך 30 שנה רוברט אמבלין שימש בתפקיד ההירופנט הגדול של ממפיס-מצרים.

עם זאת, באותו הזמן, הירופנט גדול אחר, לוסיין-פרנסואה ז’אן- מיין, פעל בהאיטי, והוביל את קו הירושה שלו ישירות מפאפוס.

הוא שב להאיטי מצרפת, לפי מספר מקורות, ב 1914 (מיד לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה), ואילולפי מקורות אחרים- בשנות ה 20 של המאה הקודמת.  לוסיאן-פרנסואה התגורר בהאיטי בעיר ליאוגן (Leogane).  אחד צריך לדעת כי ז’אן-מיין אינו שם משפחה אמיתי אלא שם בדוי.  שם משפחתו האמיתי של ז’אן-מיין הוא ג’פרארד (Gefrard), והוא צאצא של אחד מנשיאי האיטי, פאברה ג’פרארד. זה מסביר את העובדה שבה להאייטי פשוט לכאורה יש את היכולת והאמצעים ללמוד בפריז ולטייל ברחבי אירופה.

בזמן שהותו בהאיטי נולד ללוסיין-פרנסואה בן, הקטור-פרנסואה, שאליו העביר את המסורת יחד עם כל שושלת הירושה- הכנסיה הגנוסטית ממפיס-מצרים, מסדר הנחש השחור, מסדר הנחש האדום והמסדר העתיק של הטמפלרים של הטקס המזרחי (OTOA).

בשנת 1948, לוסיין-פרנסואה העניק לבנו גטור-פרנסואה את ההירופניה הגדולה, יחד עם המסורת המתעודת והזכות לנהל את האמנה.

בסוף שנת 1959, תחילת 1960, נפטר לוסיין-פרנסואה.

בשנת 1964, הגיע מיכאל ברטיאו (Michael Berthier) להאיטי בחיפוש אחר מסורות אזוטריות עתיקות.  שם הוא פגש את הקטור-פרנסואה וקיבל ממנו חניכה.

להשלמת הסיפור של הצ’ארטר של ממפיס-מצרים בהאיטי, התבצעו שם עבודות עד אוגוסט 83 של המאה הקודמת, כאשר הקטור-פרנסואה נפטר.  לא היו פרוטוקולים לעבודה בלשכות כוון שזו הייתה תקופתו של הדיקטטור דובלייר (“פאפא דוק”) והיה זה קטלני.

מיכאל ברטיאו

בינתיים הגיע פרנצ’סקו ברונלי לאיטליה בשנת 1973, ומונה להירופנט הלאומי של איטליה על ידי רוברט אמבלין.  ברונלי, איטלקי בעל ידע נרחב באזוטריקה, התיישב בטריאסטה, שם התגורר באותה תקופה האזוטריקן הצעיר ג’אנפרנקו פרילי.  בסביבות 1980, פרילי, שלאחר מכן נודע בשם הבדוי פרנק ריפל, קיבל חניכה מברונלי.  באותו שנה, מספר חודשים לאחר מכן, ברונלי ביקר ברומא וחנך אח מסוני צעיר בשם ג’יאנקרלו סרי לתוך מסדר ממפיס-מצרים.  לפי סרי, ב 1982, ברונלי מינה אותו לסגנו.

בשני המקרים לא שרדו מסמכים של ההקדשה, ואנחנו יודעים עליהם רק מדבריהם של פרילי וסרי.  למרות שפרילי שימר את הטקסטים של מה שנקרא “עבודות מצריות”, אותם העביר לאחים אשר היו בעלי דרגה 97 (סגן הירופנט גדול לעבודות עם קבוצות שפה).

בשנת 1999, פרילי ( אשר כבר נודע כסופר תורת הנסתר תחת שם העט פרנק ריפל) החליט להקים מסדר משל עצמו “המסדר המסוני המצרי הקדום והראשוני של ממפיס-מצרים”.  בזמן קצר מאוד הוא הצליח להקים מקדשים מאומיים כמעט בכל העולם.  בשנת 2010, הוא פתח את המקדש הלאומי בפדרציה הרוסית ובישראל.

פרנק ריפל

בשנת 2010, קבוצה של בונים חופשיים ביקשה מפרנק ריפל לקחת את הדרגה ה 100 (ישנה גירסה שבשנת 1947 הדרגה המאה עודכנה על ידי יורדו של קראולי, וויליאם קרואו, אך מסמכים מהימנים על כך לא נשמרו).  פרילו הסכים, ובמשך חמש שנים ניהל באופן אקטיבי את הצ’ארטר.  עם זאת, בשנת 2015, עקב התדרדרות במצבו הרפואי של פרילי, הוא עבר לרפובליקה הדומיניקנית וכמעט פרש לחלוטין.

ג’יאנקרלו סרי גילה את העבודות של מסדר העתיק והמקובל של נוסח ממפיס-מצרים ב 1985 במזרח הגדול של איטליה.  המזרח הגדול של איטליה נכלל בשיטה האנגלו-סקסית של הבנייה החופשית, אך אינו מוכר על ידי הלישכה הגדולה המאוחדת של אנגליה.  באותו הזמן, המזרח הגדול של איטליה הצליח להקים שתי לשכות גדולות באמצעות הענקת צ’ארטרים ברוסיה וברומניה.

באותו הזמן, סרי עצמו לעולם לא קיבל את ההירופניה הגדולה, כוון שהוא לא היורש של רוברט אמבלין אלא של ברונלי.

בשנת 1994, מיכאל ברטיאו, השומר של ההירופניה הגדולה של הנוסח, בידל החוצה מהמסדר את נוסח ממפיס-מצרים לאירופה ולארצות דוברות צרפתית, שבראשו עמד סופר תורת הנסתר המפורסם מצרפת ג’ואל דואז.  דואז פתח מספר רב של לשכות ומקדשים לאומיים באירופה.  בשנת 2013, עקב גילו המתקדם, העביר את ההירופניה הגדולה להירופנט הלאומי של המקדש של מדינת ישראל, אלכסנדר ריבלקה ז”ל.  הטקס החגיגי התקיים בלילה ביער בית שמש ליד ירושלים על קברו של שמשון הגיבור מהמקרא.

טקס העברת ההירופניה הגדולה מידי ג’ואל דואז לידיו של אלכסנדר ריבלקה ז”ל על קברו של שמשון הגיבור במאי 2013.

ב 1998, העביר ג’רארד קלופל את סמכויותיו בעקבות הרעה במצבו הבריאותי, כולל חלק מההירופניה הגדולה, ליליד חוף השנהב צ’יחלה סילה.  כעבור שנה, קלופל הבחין כי סילה אינו מבצע את תפקידו ולא ניהל שום עבודה מסונית, ולכן בשנת 2000 חזר בו קלופל מהצו על העברת תפקיד ההירופנט הגדול לסילה.

בשנת 2005, כחמש שנים לאחר הדחתו מהתפקיד, סילה הוציא צו הממנה את הבונה החופשי הבלגי וויליאם רימייקר כסגן מאסטר גדול של שלום.  יחד עם זאת, כדאי לקחת בחשבון שסילה עצמו כבר לא מילא שום תפקיד.

ב 12 במאי 2006, וויליאם רימייקר הכריז על עצמו כהירופנט גדול של הצ’ארטר; אך באותה תקופה ג’רארד קלופל היה בעל התפקיד.

כמה מילים על ג’רארד קלופל.

קלופל נולד ב 5 במרץ בשנת 1940 בעיר פוטאו (Puteaux) ובהשכלתו היה דוקטור לפסיכולוגיה ופסיכוטרפיסט.

ב 13 במרץ 1963, קלופל הצטרף ללשכה המסונית פאפוס מס.719 במזרח פריז.  הלישכה הייתה תחת הלישכה הגדולה של צרפת.  לאחר מכן הוא עבר ללשכת הרמס שעבדה בנוסח ממפיס-מצרים.

בשנת 1976 הוא קיבל את הדרגה ה 33 של הנוסח הסקוטי.

ב 29 לאוקטובר 1984, רוברט אמבלין הודיע על העברת קו הירושה אליו, וב 31 לדצמבר 1984, ההירופניה הגדולה הועברה.

ב 5 לאוקטובר 2008, קלופל נפטר בשאטורנר, פרובנס.

ג’אראד קלופל יחד עם אחיו.

כוון שמותו של קלופל היה לגמרי לא צפוי, כמה אנשים הודיעו על הירושה לתפקיד ההירופנט הגדול יחדיו- ג’וזף קסטלי, חברו הקרוב (קסטלי ארגן את סידורי ההלוויה של קלופל), מישל דה סולאנג’, עורך דין צרפתי שהוביל את אחת הלשכות, וג’רארד הראל, נשיא אחת הלשכות.

לפי דה סולאנג’, קלופל העניק לו את תפקיד ההירופנט הגדול עוד בשנת 2007, שנה לפני מותו.  קסטלי גם תיאר עצמו כיורשו של קלופל.  הראל שהוביל את אחד מהמסדרים של הנוסח, עבד בצמוד לקלופל, ובשנים האחרונים פרש מסיבות רפואיות.

ביולי 2019, שלח מיכאל ברטיאו נציג אישי, מארק דה ז’רדין, לישראל להעברת המסדר של הנוסח הקדום והעתיק של ממפיס-מצרים לאירופה ולמדינות דוברות צרפתית והצ’ארטר לניהולו. מארק דה ז’ארדין העניק את ההירופניה הגדולה לאלכסנדר ריבלקה ז”ל, אשר כללה הוראות כתובות ובעל פה להובלת המסדר.

העברת סמכויות וניהול הצ’ארטר של ממפיס-מצרים (שושלת ברתיאר) לידיו של אלכסנדר ריבלקה ז”ל.